איך מתרגמים ספר שכולו ניתוח של טקסט עברי? שש הכרעות מתוך העבודה

יש סוג של תרגום שבו העבודה אינה נגמרת בהעברת המשמעות משפה לשפה, משום שהטקסט עצמו עוסק בטקסט אחר. במקרה כזה המתרגם נדרש להכרעות שהן כבר עבודה פילולוגית, ולא רק לשונית.

הדוגמה הקיצונית שעברה דרכנו לאחרונה היא חיבורו של יוליוס ולהאוזן על התורה ונביאים ראשונים, שתרגמנו מגרמנית לעברית. הספר, שראה אור בברלין ב-1899, מנתח את ששת הספרים הראשונים של המקרא פסוק אחר פסוק. כלומר: טקסט בגרמנית, שכולו עוסק בטקסט עברי, שמתורגם עכשיו לעברית. כל ציטוט בו עושה מסע הלוך ושוב.

להלן חמישה סוגי הכרעה שעלו בעבודה. הם ייחודיים לספר הזה בפרטיהם, אבל המבנה שלהם חוזר בכל תרגום אקדמי.

1. ציטוט שחוזר הביתה, ואחד שאסור להחזיר

ולהאוזן מצטט את המקרא בתרגום גרמני, ולעיתים בלטינית, לא פעם לפי הוולגטה. את הציטוטים האלה אי אפשר לתרגם מגרמנית לעברית, משום שהתוצאה תהיה תרגום של תרגום. במקומם זוהה הפסוק לפי תוכנו, והובא נוסחו העברי.

אלא שיש מקרים שבהם הציטוט אינו תרגום רגיל אלא התרגום הביקורתי של ולהאוזן עצמו, שנבדל בכוונה מנוסח המסורה, ושהשוני הוא כל הטיעון. שם החזרה לנוסח המסורה הייתה מוחקת את הטענה, ולכן תורגמה לשונו שלו.

ההבחנה בין שני המקרים אינה אוטומטית ואי אפשר להפיק אותה מהטקסט הגרמני לבדו. היא דורשת לקרוא מה הוא טוען באותו מקום.

2. עברית שנכתבה באותיות לטיניות

ולהאוזן משבץ בגוף דבריו מילים עבריות. חלקן מודפסות באותיות עבריות, חלקן בתעתיק לטיני. אלה שבתעתיק הוחזרו לאותיות עבריות. אלה שבאותיות עבריות הועתקו מן הדפוס ככתבן, על הכתיב החסר ועל הקיצורים, ולא עודכנו לכתיב של היום.

הכלל כאן פשוט ולא תמיד אינטואיטיבי: מה שהמחבר כתב בשפת היעד אינו מתורגם ואינו מתוקן, הוא מועתק.

3. גילוי שהתברר רק באימות

בבדיקת מראי המקום התברר שחלקם אינם מסתדרים. הם נראו שגויים, עד שהתברר שהם אינם שגויים כלל: ולהאוזן מנה פרקים ופסוקים לפי נוסח המסורה ולא לפי החלוקה הנוצרית.

האימות נעשה במקום שבו שתי החלוקות נפרדות. כשהוא מציין את מכת הצפרדעים כשמות ז 25 עד 29 ושמות ח 4 עד 10, זו ספירה שאינה אפשרית בחלוקה הנוצרית ואפשרית לגמרי בעברית.

התוצאה המעשית: כל המספרים נשמרו כפי שהם, ורק הסימון הותאם למקובל בכתיבה עברית, כלומר הפרק באות והפסוק בספרות. לולא הבדיקה, "תיקון" של המספרים היה הורס מאות הפניות.

4. שגיאת דפוס שאין לתקן בשקט

במהדורת 1899 יש מקומות ספורים שבהם מודפס מראה מקום שאינו אפשרי מבחינה פנימית. אפשר היה לתקן ולהמשיך. ההכרעה הייתה אחרת: המספר הובא כפי שהוא מודפס, ונוספה לצידו הערת מתרגם קצרה.

במקומות שבהם המספר מעורר תמיהה אך אפשרי כשלעצמו, הוא הובא בלי הערה. הכלל הוא שמתרגם רשאי לסמן ואינו רשאי לתקן בשקט, משום שקורא שמשווה למהדורה המקורית צריך למצוא את אותו דבר.

5. מונח שהוא טענה

המילה Hexateuch, ששת הספרים, מציינת את בראשית עד יהושע כיחידה ספרותית אחת, להבדיל מן Pentateuch, חמשת הספרים, שהיא התורה לבדה. עצם השימוש במונח הוא טענה: שספר יהושע נמשך מאותם מקורות ואין לנתקו מן התורה.

מונח שהוא טענה אינו מתורגם לנוחות הקורא, משום שתרגום מרכך מוחק את הטענה. הוא נשמר בגוף הספר כמות שהוא. בשם הספר, שתפקידו אחר, הועדף ניסוח עברי מוכר.

מאותו היגיון נשמרו גם סימני המקורות שוולהאוזן השתמש בהם ושאינם זהים למקובל היום. את מה שמכונה היום המקור הכוהני הוא סימן באות Q, ולא ב-P. המרה לסימון של ימינו הייתה מטשטשת את עמדתו ההיסטורית ומייחסת לו מערכת מושגים שנוסחה אחריו. מאותה סיבה נמנע התרגום ממונחים שלא היו קיימים בזמנו.

6. מה שהוסר

לא כל מה שמופיע בדפוס המקורי שייך לספר. ולהאוזן כינס את החיבור מסדרת מאמרים שפרסם בכתב עת, והוא הדפיס בשולי הדף את מספרי העמודים של הפרסום המקורי, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי הדיון שהתנהל סביבם באותן שנים. גם הכותרות הרצות הן של הדפוס ההוא.

בספר שמעוצב מחדש הם מאבדים את תפקידם והופכים לרעש. הם הושמטו, וההשמטה צוינה. ההבחנה היא בין מה ששייך לחיבור ובין מה ששייך למהדורה שבה הוא הופיע, וזו הבחנה שצריך לעשות במפורש, לא בדרך אגב.

מה זה אומר על תרגום אקדמי בכלל

חמש ההכרעות האלה מצטרפות לכלל אחד: בטקסט אקדמי, נאמנות אינה הצמדות למילים אלא שמירה על מה שהמחבר טוען, כולל כשהטענה מוסתרת במונח, בסימן או במספר.

בפועל זה אומר שחלק מהעבודה הוא בדיקה ולא כתיבה. אימות של מראי מקום, זיהוי של ציטוטים, השוואה למקורות והחלטה מתועדת בכל מקום שבו יש ספק. בספר הזה כל ההכרעות רוכזו בהערת מתרגם בפתחו, כדי שהקורא יוכל לדעת מה נעשה ולחלוק על כך אם ירצה. התרגום לווה גם בעריכה מדעית.

כריכת הספר חיבורם של התורה ונביאים ראשונים מאת יוליוס ולהאוזן בתרגום טקסטיפיי

הספר ראה אור בהוצאת books.knowledge.org.il, 252 עמודים, כ-119,500 מילים, בפורמטים PDF ו-EPUB, ובדף הספר אפשר להוריד ממנו טעימה. זו הפעם הראשונה שהחיבור רואה אור בעברית, ולמעשה הפעם הראשונה שהוא מופיע באותה שפה שבה כתוב הטקסט שהוא מנתח.

על שירותי התרגום האקדמי שלנו אפשר לקרוא כאן, ועל תרגום ספרים לעברית כאן.

אולי תאהב/י גם

איך מתרגמים ספר שכולו ניתוח של טקסט עברי? שש הכרעות מתוך העבודה