סיימנו לתרגם מצרפתית את "אמיל, או על החינוך" של ז'אן-ז'אק רוסו, והספר יצא השבוע. זה חיבור בן 413 עמודים בעברית, כ-188,500 מילים, והוא הכרך השלישי שתרגמנו בסדרת תרגום ספרי מופת. נעים לקחת בזה חלק, ובמיוחד בספר הזה.
אנחנו רוצים לספר על החלטה אחת שהתקבלה בעבודה, והיא נפלה כבר במשפט הראשון.
המשפט שכולם מכירים
אמיל נפתח בשורה המצוטטת ביותר שלו. בצרפתית: Tout est bien sortant des mains de l'Auteur des choses, tout dégénère entre les mains de l'homme.
בעברית המשפט הזה כבר מוכר, ובנוסח די קבוע. באנתולוגיה שממנה לומדים בקורסים לפילוסופיה של החינוך, וברשימות קריאה באוניברסיטאות, הוא מופיע כ"הכול טוב כפי שיצא מידי הבורא, הכול מתנוון בידי האדם". זה נוסח יפה, והוא גם קליט: "הבורא" היא מילה עברית טבעית, היא קצרה, והיא נשמעת כמו המקבילה המתבקשת.
הבעיה היא שרוסו לא כתב את המילה הזאת. הוא כתב l'Auteur des choses, כלומר יוצר הדברים, מחולל הדברים. הוא לא כתב Dieu ולא le Créateur, שתי מילים זמינות לחלוטין בצרפתית של 1762, שהוא משתמש בהן במקומות אחרים.
התלבטנו, ואז הגענו לספר הרביעי
בשלב הראשון זה נראה כמו עניין של טעם. "יוצר הדברים" כבד יותר, ו"הבורא" זורם. מתרגם שרוצה שהמשפט הראשון של הספר ייכנס לאוזן עברית בוחר בלי להתלבט.
ההתלבטות נגמרה כשהגענו לספר הרביעי. שם, בתוך החיבור על חינוכו של נער, משובץ פרק שלם בשם "הצהרת האמונה של הכוהן מסבוייה". כומר כפרי מסביר שם שהאמונה באל נשענת על הלב ועל המצפון, ולא על התגלות, על נסים או על סמכות הכנסייה. זה הפרק שבגללו הספר נאסר ונשרף בשנת צאתו, בפריז הקתולית ובז'נבה הפרוטסטנטית כאחת, ושבגללו רוסו נמלט מצרפת ביום שבו ניתן נגדו צו המעצר.
במילים אחרות: בספר הזה, הברירה בין המילים שמציינות את האל אינה קישוט. היא בדיוק מה שהעמיד את המחבר למשפט. "הבורא" מחזיר אל המשפט הפותח את אוצר המילים של האמונה הממוסדת, זו שרוסו מקפיד לעקוף. מי שקורא "מידי הבורא" ואחר כך מגיע לכוהן מסבוייה, פוגש סתירה שלא הייתה שם במקור.
בדקנו שרוסו אכן עקבי בזה, ולא מדובר בצירוף מקרי של משפט אחד. הוא עקבי. לכן בתרגום שלנו המשפט הראשון נפתח ב"הכול טוב כשהוא יוצא מידי יוצר הדברים".
מה למדנו מזה
הכלל שיצא מההחלטה הזאת ליווה אותנו לאורך כל הספר: כשמילה נראית כמו שאלה של סגנון, כדאי לבדוק אם היא נושאת טיעון. בחיבור פילוסופי, מילה שנבחרה בקפידה היא לרוב חלק מהטענה ולא עטיפה שלה, וההבדל מתגלה לא במשפט עצמו אלא מאתיים עמודים אחר כך.
אותו כלל פועל גם בכיוון ההפוך, ובמקומות ספורים הוא הוביל אותנו להשאיר דברים כמו שהם. כשרוסו מצטט את וארו בלטינית כדי להראות שהמילה חינוך נשאה אצל הקדמונים משמעות של הזנה, הציטוט נשאר לטיני והתרגום העברי בא בסוגריים לצידו, כי בלעדיו הקורא מקבל מסקנה בלי הראיה. כך גם בקטע שבו רוסו מגן על ילד שגערו בו על שגיאת דקדוק, ומראה שהילד הלך אחרי ההיגיון של הצרפתית טוב יותר מן המדקדקים. שם הצרפתית נשארת על הדף והמשמעות בסוגריים, ולכן אפשר לראות את הטיעון ולא רק לקרוא עליו.
מה שנשאר מרוסו עצמו
החלטה נוספת שנגזרה מאותו עיקרון נוגעת להערות. לאמיל יש שכבה שלמה של הערות שרוסו עצמו כתב, והן אינן קישוט: יש בהן ציטוטים, מקורות, ויכוחים קטנים עם בני תקופתו וגם הפניות פנימיות שלו אל הערות קודמות שלו. בהערה אחת הוא מספר על קאטו הצנזור כפי שקרא עליו אצל פלוטרכוס, ובאחרת הוא מפנה לכרך הרביעי של "תולדות הטבע" של בופון ואף נוקב במספר העמוד.
שמרנו את כולן במקומן ובמספורן, כולל ההפניות שרוסו עושה מהערה אחת לאחרת. מי שמוחק את השכבה הזאת או מאחד אותה עם הערות המתרגם מקבל ספר שקריא יותר ומדויק פחות, ובעיקר מאבד את היכולת לראות על מה רוסו נשען ומול מי הוא מתווכח. גם ציטוטי הלטינית שמשובצים בטקסט נשארו, עם המשמעות העברית בסוגריים לצידם.
מה יש בספר
אמיל, או על החינוך הוא חיבור פילוסופי בצורת סיפור: ילד בדיוני שמחנך מלווה אותו מהינקות ועד הנישואים, בחמישה ספרים לפי שלבי הגיל. התרגום שלנו כולל את הספר במלואו, ובתוכו גם הצהרת האמונה של הכוהן מסבוייה במקומה בספר הרביעי, וגם סופי בספר החמישי.
המהדורה נמכרת ב-39 ₪ כקובץ PDF או EPUB, ויש בדף גם טעימה חופשית להורדה שכוללת את ההקדמה ואת תחילת הספר הראשון. שם, אגב, אפשר לראות את המשפט הראשון בהקשרו ולהחליט בעצמכם.
קיימת בעברית גם מהדורה מדעית מלאה ומוערת של אמיל, שיצאה בהוצאת מאגנס ב-2009 עם מבוא נרחב והערות. מי שעובד על הספר אקדמית ימצא בה מה שאין אצלנו. מי שרוצה לקרוא את רוסו עצמו, בלי שמונים ושישה עמודים של פרשנות לפניו, מקבל כאן בדיוק את זה.
עוד על תרגום ספרים לעברית אצלנו, ועל ההכרעות שעמדו לפנינו בתרגום ספר כלכלה מ-1776.
