ב-1902 יצא לאור ספר שבנוי כמעט כולו מדברי אנשים אחרים. "החוויה הדתית לסוגיה" של ויליאם ג'יימס הוא אוסף של עשרים הרצאות על חיי הנפש הדתיים, וג'יימס בנה אותו מתוך מאות עדויות אישיות: יומנים, וידויים, מכתבים, אוטוביוגרפיות, ותשובות לשאלונים שאסף תלמידו. הוא אינו מסכם אותן, הוא מצטט אותן באריכות, ולעיתים עמוד שלם בספר הוא קולו של אדם אחד.
זה גם מה שהופך את התרגום שלו למשימה שאינה דומה לתרגום של חיבור עיוני. אנחנו תרגמנו את הספר הזה לעברית, והבעיה המרכזית בו אינה הטרמינולוגיה של ג'יימס אלא העדויות עצמן.
שלוש מאות על אותו עמוד
ג'יימס לא הגביל את עצמו לתקופה אחת. בפרק אחד הוא מצטט כותב אנגלי מן המאה השבע עשרה, מייסד של תנועה דתית מן המאה השמונה עשרה, וסטודנט אמריקני שמילא שאלון כמה שנים לפני שהספר נכתב. באנגלית ההבדל ביניהם נשמע מעצמו: אוצר המילים אחר, אורך המשפט אחר, והיחס אל הקורא אחר לגמרי.
בעברית ברירת המחדל היא לשטח את כולם. יש משלב ספרותי אחד שמתאים לכל טקסט מצוטט, והוא בולע את הפרשי הזמן, ואז כל העדויות נשמעות כאילו נכתבו באותו שבוע בידי אותו אדם. התוצאה אינה רק אובדן של צבע. היא אובדן של הטיעון עצמו, מפני שכל כוחו של הספר הוא בכך שהדברים שחוזרים בעדויות חוזרים בהן על אף המרחק בין הכותבים. אם כולם נשמעים אותו דבר, אין שום דבר מפתיע בכך שהם אומרים אותו דבר.
לכן ההכרעה נעשתה לכל מקור בנפרד. לא חיקוי של עברית בת התקופה, שהוא פתרון מלאכותי שמסיט את תשומת הלב אל התרגום, אלא שמירה על הסימנים שמבדילים בין הכותבים: מידת הפורמליות, אורך המשפט, מידת הישירות שבה אדם מדבר על עצמו, והאופן שבו הוא פונה אל קוראיו או אל אלוהיו.
עדות אינה ספרות
ההחלטה השנייה הייתה לא לשפר. חלק מן העדויות כתובות בצורה מגושמת. יש בהן חזרות, יש בהן הדגשות מיותרות, ויש בהן משפטים שמסתבכים ואינם מגיעים לשום מקום. בתרגום של טקסט ספרותי היה מקום לשקול תיקון. כאן אין, מפני שג'יימס משתמש בהן כחומר גלם ולא כיצירה, והמגושמות היא לעיתים חלק מן העדות: אדם שמנסה לתאר משהו שאין לו מילים לו נשמע כמי שמנסה לתאר משהו שאין לו מילים לו.
אותו היגיון חל על מה שקשה לקרוא מסיבות אחרות. בעדויות יש תיאורים של מצוקה עמוקה, ויש בהן לשון דתית שאינה שגורה בעברית, ויש בהן ביטויים שמשקפים את תפיסות התקופה על בריאות ועל נפש. מי שמרכך אותם כותב ספר אחר.
הטרמינולוגיה של ג'יימס
לצד זה יש בספר שכבה שנייה, והיא אוצר המונחים שג'יימס עצמו מעמיד: ההבחנה בין דתה של בריאות הנפש ובין הנפש החולה, העצמי החצוי, ההתחדשות, הרווח התת הכרתי. מונחים כאלה חייבים להיות עקביים לאורך עשרים הרצאות, מפני שג'יימס חוזר אליהם ובונה עליהם, וכל חריגה אחת יוצרת רושם שמדובר בשני דברים שונים.
העבודה הזאת נעשית ברשימה ולא בזיכרון. כל מונח נקבע פעם אחת, עם נימוק, ומכאן ואילך הוא אותו מונח בכל מקום שבו הוא מופיע, כולל בהערות.
מה שנמצא בתוצר
התרגום יצא בחודש אוקטובר 2026, 322 עמודים, ובו כל 363 הערותיו של ג'יימס, ולצידן 292 הערות מתרגם שמזהות את הדמויות, את החיבורים ואת המונחים שהקורא בן זמננו אינו מכיר. מספרי העמודים של המהדורה האנגלית המקורית מופיעים בשולי הדף, כדי שאפשר יהיה להפנות אל הספר הזה ואל המקור באותה הפניה.
הספר נמצא כאן, והוא הכרך הרביעי בסדרת "תרגום ספרי מופת". יש בעמוד טעימה חופשית להורדה, וזו הדרך הטובה ביותר לראות איך נשמעות העדויות בעברית.
